<h1>הפרדס לרש"י הלכ' ראש השנה</h1>
<h2>דף פז:</h2>
בראש השנה ויום הכיפורים בלותיר רובם אומר[ים] והשיאנו. ורבינו יצחק בר' יהודה בשם רבו ר' אליעזר אמרו כל ימיו. וכן נוהגין במגנצא. ור' משולם בר' משה שאל את פי אריית יושבי ירושלים עיר הקודש, והשיבו שאומר[ין והשיאנו. ומביאין ראיה לדבריהם מירושלמי דברכות] בפרק הרואה [ה"ב]. והגאון ר' יצחק [ה]לוי ביטלו בוורמשא. מפני שאינו יכול לומר את ברכת מועדיך, דברכת מועדיך לא כת[י]ב אלא אשלש רגלים בלבד [כדכתיב] [דברים ט"ז] כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך, וראש השנה לא מן הזמנים [הוא], דהא לא חתים מקדש ישראל והזמנים. וגם הורה ר' יצחק הלוי ז"ל לומר ובראשי חדשיכם בראש השנה כדרך שעושין בשבת וראש חודש, וכן דעת רבי. ואין אומר[ים] אבינו מלכנו בשבת שבין ר[אש] ה[שנה] ליום הכפורים ולא בערב שבת [אין אומרים אבינו מלכנו]. ואין אומר[ים] אדיר אדירנו בקדושה אלא בראש השנה (ליוה) [ויום] הכיפורים [ו]לא יותר. לפי שהוא שיר של מלאכים ולא התירו לאומרה אלא באילו הימים שהן ימי הדין, אבל בשאר ימים טובים ובכל שבתות של כל השנה אין אומר[ים]. אבל רבי[נו] אליקים גזר לשליח צבור לאומרו פעם אחת בעצרת משום האי טעמא, דאמר הלא אותו [ה]שיר לא אמרוהו מלאכים אלא בשעת מתן תורה כדגרסינן במסכ[ת] שבת [פ"ט ע"א] בשעה שנתן ה[קדוש] ב[רוך] ה[וא] תורה לישראל אמרו מלאכי השרת ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ תנה הודך על השמים לכך בדין לאומרו בעצרת משום מתן תורה בו ביום. [והרגישו בדבר שנהג מנהג שלא נהגו קדמונים, ואמר [משלי כ"ג] אל תבוז כי זקנה אמך]. ואין נוהגין רבותינו שבאישפירא להתענות בשני ימים של ר[אש] ה[שנה] ולא לעמוד בבוקר להתפלל סליחות. וכן מצאתי בתשובות של רב יהודאי גאון שאסור להתענות בר[אש] ה[שנה] משום שקרוי חג כשאר ימים טובים שנאמר תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו, וכשם שבשאר ימים טובים אסור להתענות כך [אסור להתענות] בראש השנה משום עונג יום טוב. ונוהגין [לעמוד] להתפלל [סליחות] ביום ראשון לעולם בין חל ר[אש] ה[שנה] בשבת הבאה ובין [אם] חל באמצע שבת.
כאן וכאן אין אומר[ים] אבינו מלכינו בערב שבת דמנחה של ראש השנה וכל שכן בשבת. ואשר שאלתם נבונינו עבור מהו לומר והשיאנו, ועבור הח[י]לוק שיש בין חכמי (מקומהים) [מקומכם]. חס ושלום שיהא בדבר זה חילוק, שכן אנו נוהגין בתרי מתיבתא, מתיבתא בארץ ישראל ונהרדעא שאומר[ים] והשיאנו בראש השנה ויום הכיפורים. שהלכה (בהודאה) [בירושלמי בהרואה ברכות פ"ט ה"ב] ששמואל אומר צריך לומר והשיאנו. [ו]גם חיזוק של ר' הושעיא דאמר והיו לאותות ולמועדים. וכן הילכתא, ואין לשנות. במגניצא [מנהג] נופלים בתחנונים בערב ראש השנה [בסליחות אבל לא לפני סדר קדושה. במגנצא לא אמרו זמן בכוס ובשופר ביום טוב שני של ראש השנה. וכן מצאתי בהלכות גדולות שצריך לומר בראש השנה] והשיאנו ה' אלהינו וגו'.
